פירוש על במדבר 21:26

בידו. כל מקום רשותו, גגו, וחצירו, וקרפיפו, וכה״א ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא כו).

ויקח את כל ארצו מידו. כדאיתא בגמ' (גיטין ל"ח.) עמון ומואב טיהרו בסיחון, וזש"ה (תהילים קל"ו, כ"ג) שבשפלנו זכר לנו, והנה לאברהם אבינו הבטיח הקב"ה שירשו בניו עשר אומות וכו' עשר אומות הם נגד עשרה כוחות דקליפה, כי זה לעומת זה עשה אלקים, והשבעה אומות הם נגד כוחות החיצונים הגלוים היינו נגד המעשים. ואלו הג' היינו קיני וקניזי וקדמוני היינו עמון ומואב ואדום הם נגד כוחות הפנימיות שבקדושה נגד מחשבות הראש ועצת הכליות ורצון הלב, והנה, בהמעשה, ישראל הם זכים נגד האומות לכן היה בכוחם לכבוש הז' אומות, אך במחשבה גם ישראל עדיין לא נתבררו, כי אדם אין צדיק בארץ שלא יחטא במחשבתו. אך לעתיד כאשר יתבררו ישראל גם במחשבתם אז יהיה בכוחם לכבוש גם הג', ועתה אף בשפלנו זכר אותנו ה' ונטל ארץ עמון ומואב ונתנה לסיחון, וסיחון היה משבע אומות, כי היה מלך האמורי ונגדו היו ישראל מבוררים, וזהו רמז במה שישראל הולכים בשני כסוים על הראש לרמז על הוד והדר, כי הוד הוא הפנימיות והדר הוא תפארת שהוא לעין כל, והאומות הם אינם רק בחיצוניות שהוא תפארת לעין כל, אבל בפנימיות הם רחוקים מהש"י, אבל בני ישראל הם דבקים בלבם בהש"י ותוכם רצוף אהבת הש"י, וע"כ הם הולכים בשני כסוים לרמז שתוכם כברם. והאומות צועקים ע"ז, ומצעקתם יוכר כי הישועה קרובה, כי כל זמן שהש"י חפץ להושיע יתעורר בהם קטרוג, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע עד אשר יתברר הדבר שישראל הם במחשבתם דבקים בהש"י ואז יהיה גאולה שלימה.

בידו. ברשותו, וכה״א ויקח את כל ארצו מידו (במדבר כא כו), ואומר וכל טוב אדוניו בידו (בראשית כד י).